שיקום לאחר ניתוח להחלפת ברך.

רקע:

אחד הניתוחים האלקטיביים (שאינם נעשים מכורח, אלא מבחירה) הנפוצים ביותר בארץ ובחוץ לארץ הוא הניתוח להחלפת ברך. זהו ניתוח שמטרתו על פי רוב לשפר איכות חיים. האינדיקציה (הוריה) לניתוח להחלפת ברך, חלקית או מלאה, היא הגבלה בתנועת הברך וכאב, המובילים להגבלה ניכרת בתפקודי היומיום (כגון הליכה, קימה מישיבה, הלבשה, הנעלה, עלייה וירידה במדרגות וכדומה). בנוסף, נעזר הרופא בבדיקה קלינית להערכת מצב הברך ואף מסתייע בבדיקות הדמיה, כשהנפוצה שבהן היא צילום הרנטגן. הסיבה השכיחה ביותר לניתוח זה היא מחלת פרקים ניוונית (אוסטאוארטריטיס(osteoarthritis-) , שבסיסה הוא שחיקת הסחוס הפרקי. על פי רוב יופנה המטופל לניתוח רק לאחר שניסה טיפול שמרני, שלא צלח. במסגרת הטיפול השמרני יכול האורטופד לרשום תרופות אנטי דלקתיות ונוגדי כאב לפי הצורך, לשקול מתן זריקה מקומית ו/או להפנות לטיפולי פיזיותרפיה.

תהליך הפיזיותרפיה מתחיל בהערכה תפקודית ופיזית מקיפה, הכוללת בדיקת תפקודי היומיום הפשוטים והמורכבים יותר, וכן בדיקת טווחי התנועה והכוח הגס במפרקי הגוף השונים, ובפרט בגפה התחתונה. הערכה זו תשמש את הפיזיותרפיסט כבסיס לבחינת ההתקדמות בטיפול, ובמקרה של צורך בניתוח – תעזור בקביעת מטרות הטיפול לאחר הניתוח.

מהלך הניתוח

בפני האורטופד המנתח עומדות באופן כללי האפשרויות הבאות לביצוע הניתוח:  החלפה חלקית (מדור אחד ממדורי הברך) בלבד, או החלפה מלאה. בכל אחת מן האפשרויות יכול המנתח להחליט, אם הוא מחליף את המשטח המפרקי שבין הפיקה לעצם הירך. על פי רוב מבוצע הניתוח בהרדמה מהמותן ומטה, תוך טשטוש המנותח. בניתוח מוסרים, למעשה, חלקי המפרק הטבעי ובמקומם מוחדרים שתלים לעצם השוק ולעצם הירך, שיהוו למעשה את המפרק החדש.

השיקום הפיזיותרפי

בעולם אידיאלי תהליך השיקום לאחר ניתוח להחלפת ברך מתחיל למעשה עוד לפני הניתוח – בבדיקה מקיפה, בהכרת המגבלות לפני הניתוח, ובהכנה הכוללת שיפור טווח התנועה לפני הניתוח, חיזוק השרירים ושיפור סיבולת לב ריאה. למעשה, התהליך מתחיל יום למחרת הניתוח. תקופת השיקום מתחלקת באופן כללי לשני חלקים: הראשון  בזמן האשפוז, והשני לאחר השחרור. בזמן האשפוז מתמקדת הפיזיותרפיה במספר מישורים. החשוב שבהם בשלבים הראשונים הוא מניעת סיבוכים שעלולים להתפתח לאחר הניתוח בעקבות הירידה בתנועה והמנחים הסטטיים יחסית ( פצעי לחץ, דלקות ריאה, תסחיפים וכדומה). לצורך כך יעודד הפיזיותרפיסט את המנותח לתנועה, הן במיטה והן מחוץ לה, ולמעשה, ירד המטופל מוקדם ככל האפשר מהמיטה לישיבה ולהליכה. בנוסף, יודרך המנותח לבצע תרגילי נשימה באופן עצמאי. בדרך כלל מותרת דריכה על הרגל המנותחת מהיום הראשון לאחר הניתוח, אלא אם כן ניתנה הוראה שונה על ידי המנתח. בימי האשפוז הבאים יתמקד הטיפול גם בהקניית עצמאות בתנועה במיטה ובמעברים ובהליכה (עם הליכון על פי רוב, שמטרתו להוריד עומס מן הברך ולהקל על הכאב והניידות). משך אשפוז ממוצע הוא כשבוע.
לקראת סוף האשפוז בבית החולים מוחלט, אם יופנה המנותח להמשך שיקום פיזיותרפיה בקהילה (ביקורי בית ומכון פיזיותרפיה), או שמא יופנה לשיקום במסגרת אשפוז יום, או אשפוז מלא. בפאזת השיקום השנייה, מתמקד הטיפול יותר בהשגת טווחים אופטימליים בברך המנותחת ליישור ולכיפוף, חיזוק שרירי הגפה התחתונה, ירידה הדרגתית בצורך בתמיכה חיצונית (מעבר מהליכון/קביים למקל, ובסופו של תהליך, אם מתאפשר – ללא כל תמיכה) ושיפור תגובות שיווי המשקל וסיבולת לב-ריאה.

Leave a Reply